פסק-דין בתיק ת"א 43909-07

מהות התובענה

התובע, יליד 1959, עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מאירוע המהווה, לטענתו, תאונת דרכים ביום 28.11.03 בשעות אחר-הצהריים.

האירוע הוכר כתאונת עבודה.

ועדות רפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15% בהתאם לסעיף 41 (7) (א) 3, בגין הגבלת התנועות במרפק ימין (הגבלות בכיפוף עד 90 מעלות), כאשר הנכות הוגדלה לשיעור של 19% בעקבות הפעלת תקנה 15.

- כן נקבעו נכויות זמניות, אשר משכן ושיעורן יובאו בהמשך.

התביעה הוגשה בהתאם ל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים").

-          בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלת האירוע ונסיבותיו וכן בסיווג האירוע, קרי האם מהווה תאונת דרכים.

מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן מר זגר וציסלב. כן הוגשו מסמכים.

מטעם הנתבעת העיד החוקר חגי לייבוביץ, כן הוגשה קלטת מעקב ומסמכים.

עיקרי עובדות רלבנטיות

1. התובע, יליד 1959, עבד במועדים הרלבנטיים לתובענה כנהג, סבל ומרכיב רהיטים בחנות בבאר שבע.
2. התובע טוען ומתאר כי לעת עבודתו נפל מחוץ למשאית מגובה ונגרם לו שבר מרוסק במרפק ימין (הנסיבות ייבחנו בהמשך).
3. ביום 29.11.03, שעה 11:52, פנה לבית החולים "סורוקה" ונבדק במחלקת המיון. בבדיקתו נמצא כי הוא סובל משבר מרוסק וכי הוא זקוק לניתוח (ר' תעודת חדר המיון - נספח א' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע).
4. התובע אושפז במחלקה האורטופדית ונותח ביום 2.12.03. בנוסף ידו הימנית הושמה בגבס.
5. התובע שוחרר ביום 3.12.03 עם המלצות לביקורת במרפאת טראומה ביום 7.12.03 לשם הורדת גבס וביקורת פצע, נטילת משככי כאבים בהתאם לצורך ונטילת תרופות (ר' נספח ב' לתצהיר העדות הראשית).
6. התובע המשיך את הטיפול בקהילה.

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם

טענות הצדדים יובאו, בקציר האומר, כדלקמן -

עיקרי טענות התובע